משרדנו יצג את בנק דיסקונט לישראל בע"מ בכל ההליכים המשפטיים כנגד חב' מ.ציג בע"מ ובכללם יצג המשרד את הבנק בערעור שהגישה מ.ציג בע"מ לביהמ"ש העליון כנגד קבלת תביעת הבנק בביהמ"ש המחוזי בחיפה.
בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי, על המבקש רשות להתגונן להגיש תצהיר המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו. בנדון, הגנת המערערים נשענה על טענה כי נגרם להם נזק של מיליונים ע"י הבנק. ברם, הנזק לא פורט בתצהיר כנדרש. לכן, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, גם בעקבות שינוי הממצא העובדתי ע"י בימ"ש זה בע"א 294/08, לא נוצרו התנאים המצדיקים את הרחבת הרשות להתגונן מלבד סכומים מוגבלים ביותר.
שני ערעורים שאוחדו. רקע: המשיב בשני הערעורים (להלן: הבנק) הגיש בשנת 2006 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד מ. ציג בע"מ, וכנגד משיבים 2 ו-3 בע"א 2242/10, שהם בעלי מניותיה של החברה וערבים לחובותיה (להלן ביחד: המערערים). התביעה הייתה לפירעון חוב בסך 5,046,933 ₪. המערערים ביקשו להתגונן מפני התביעה בטענות שונות המבוססות ברובן על נזקים בסך 11 מיליון ₪ שנגרמו להן מהתנהלות הבנק בליווי הכלכלי של הפרויקט. ביהמ"ש המחוזי דחה את מרבית טענותיהם, ובהתחשב בכך, קבע כי תינתן להם רשות להתגונן רק ביחס למקצת טענותיהם בסכום כולל של 447,519 ₪ מסכום התביעה. בקשת המערערים להתגונן לגבי היתרה נדחתה. בהמשך נחתמה פסיקתא בהתאם להחלטה הנ"ל. ערעור שהגישו המערערים על ההחלטה והפסיקתא האמורים התקבל בחלקו. בימ"ש זה הורה להחזיר את הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן לביהמ"ש המחוזי, לאחר שמצא להתערב באחד הממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש המחוזי. לאחר בחינת טענות הצדדים באשר להשפעת שינוי הממצא, הכריע ביהמ"ש המחוזי כי תינתן למערערים "לפנים משורת הדין" רשות להתגונן בסך של 2,868,639 ₪, ואילו הבנק יהא זכאי לפסק-דין בגין יתר הסכום: 2,178,294 ₪. כנגד החלטה זו מופנה ערעורה של החברה בע"א 2242/10. לטענתם, לאור השינוי בממצא העובדתי, היה מקום לקבוע שהם זכאים לקבל רשות להתגונן על מלוא סכום תביעתו של הבנק; ביום 12.6.2007 הגיש הבנק "בקשה לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע" כנגד המערערים בביהמ"ש המחוזי בחיפה. אחד החובות שאותם ביקש הבנק לאכוף הוא מושא התביעה בסדר דין מקוצר שעומדת ביסוד ההליך בע"א 2242/10. הצדדים הגיעו להסדר (קיבל תוקף החלטה), לפיו ימונה מומחה מוסכם על מנת לבדוק בתוך 45 ימים טענות של החברה אודות הפקדת סכומים. משחלו עיכובים שונים בהכנת חוות הדעת, הוגשה על ידי החברה בקשה להארכת המועד ב-30 ימים נוספים. כשבועיים לאחר תום ההארכה, הוגשה בקשה נוספת להאריך ב-30 ימים נוספים את המועד. בקשה זו נדחתה וביהמ"ש הורה על מינוי כונס נכסים קבוע לאכיפת השעבודים בתביעות שכנגד החברה. כנגד החלטה זו מופנה הערעור בע"א 5063/08.
ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט נ' הנדל, בהסכמת כב' השופטים א' רובינשטיין וע' פוגלמן) דחה את שני הערעורים מהטעמים הבאים:
ע"א 5063/08: הכלל הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיה של הערכאה המבררת שעניינן ניהול המשפט. תפקיד זה מוטל על כתפי הערכאה השומעת את המשפט, ולה המגע הישיר והחוש שמאפשרים לה לוודא שהמשפט יהא יעיל וראוי. כמובן, אין הדבר אומר שהחלטה כזו חסינה מביקורת ערעורית. בענייננו, מעבר לכלל אי-ההתערבות, מדובר במקרה שבו ניכרת נטייה של הצד המבקש הארכות לדחייה של הקץ. לביהמ"ש המחוזי, המלווה את ההליך מראשיתו, ישנם כלים לבחון את הרקע לבקשות חוזרות להארכת מועד, המוגשות באיחור, ובידיו להחליט שאין עוד טעם בדחייה נוספת של הקץ, ושהפיתרון היעיל הוא לפתוח בהליך הכינוס. ביהמ"ש מוסמך לשקול שיקולים של יעילות דיונית ומעשית, ועיון בחומר אינו מגלה כי נפל פגם בשיקוליו. על כן, הליך הכינוס ואכיפת השעבודים עומד בעינו ולא נמצא מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי שלא להאריך את המועד.
ע"א 2242/10: כידוע, הנטל המוטל על המבקש רשות להתגונן, מצד אחד, אינו רב, ודי להוכיח כי ההגנה אינה הגנת בדים. מצד אחר, כדי לעמוד בנטל מינימאלי זה, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו. בנידון דנא, המערערים טענו בפני בימ"ש קמא בהליך המקורי, כי הם ניזוקו בסכום של 11,000,000 ₪ בשל החזרת שיקים מחמת העדר אשראי. ביהמ"ש המחוזי הכריע באופן מנומק ומשכנע שגם לאחר שינוי הממצא לא נוצרו התנאים המצדיקים את הרחבת הרשות להתגונן מלבד סכומים מוגבלים ביותר. הודגש, כי שיעור הנזק לא פורט ולא הוכח בתצהיר כנדרש בהליך של בקשה למתן רשות להתגונן. הסכום שלגביו ניתנה רשות להתגונן – בסכום נכבד כולל הקרוב ל-3 מיליון ₪ – אכן צועד כברת דרך משמעותית לפנים משורת הדין אל עבר המערערים, ואל להם להלין עליו. המערערים לא הצביעו על בסיס בדין לפיו היה על ביהמ"ש המחוזי להעניק רשות להתגונן מעבר לסכום זה.
לצפייה בפסק הדין המלא בע"א 5063-08 מ.ציג נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
