הליך זה מעלה את שאלת היקף חלותו של תיקון תשנ"ב לחוק הערבות, אשר נועד להרחיב את הגנות החוק על ערב יחיד – הערב התמים, שאין לו אינטרס כלכלי במתן האשראי לחייב – מפני פגיעה בלתי סבירה בהם. הגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות מוציאה מתחולתה את בן זוגו של החייב, ואם היה החייב תאגיד, הוצא מגדר ההגדרה גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק ניירות ערך). הדיון מתמקד בשאלה, מהם גבולות ההפנייה של חוק הערבות לחוק ניירות ערך לצורך הגדרת המושג "בעל ענין בתאגיד".

ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופטת פרוקצ'יה וכב' השופטים ע' ארבל ו ס' ג'ובראן) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:

הפרשנות התכליתית של ההסדר החקיקתי בענין ערב יחיד מביאה למסקנה כי המושג "בעל ענין" בתאגיד לצורך החרגתו מהגדרת "ערב יחיד" על-פי חוק הערבות, הוא כפי משמעותו הרחבה של מושג זה בחוק ניירות ערך, הכולל בתוכו במשולב את תוכן ההגדרה של "בעל ענין" עם הגדרת המושג "החזקה" לצורך ניירות ערך, על-פי אותו חוק.
"בעל עניין" בתאגיד מוגדר בחוק ניירות ערך כמי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד. כאשר המונח "החזקה" בחוק ניירות ערך, לעניין החזקת ניירות ערך בידי יחיד, פורשה באופן שיראו כאדם אחד יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או אנשים שפרנסת האחד מוטלת על האחר.

בענייננו, בני הזוג מתגוררים יחדיו. על-פי חוק ניירות ערך, בעלה של המערערת הינו "בעל ענין" עיקרי בחברה, בתורת מי שמחזיק 99% ממניותיה. המערערת, מכוח הגדרת המושג "החזקה" בחוק ניירות ערך, וחרף החזקתה השולית באחוז אחד בלבד ממניות החברה, נחשבת בעלת ענין כמוהו ממש, והם יחדיו משמשים "בעל ענין" בתאגיד לצורך החרגה מהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות. בהיות המערערת "בעלת ענין" בתאגיד החייב על-פי ההגדרות האמורות, אין הגנת חוק הערבות בענין "ערב יחיד" פרושה עליה.
משאין המערערת בעלת מעמד של "ערב יחיד", ממילא דין יתר טענותיה להידחות, ככל שהן נגזרות מהנחת המוצא המוטעית כי היא חוסה תחת הגנת "ערב יחיד" על-פי החוק.

לצפייה בפסק הדין המלא בע"א 645-04 דינה בן שושן נ הבנק הבינלאומי הראשון בעמ.